שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' יאקאיטס ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה בהליך זה (להלן: "התובענה השנייה"), נזקי רכוש לרכב בגין תאונה מיום 19.04.13, בה היו מעורבים שלושה כלי רכב.

2.התובעת הינה המבטחת של רכב מסוג סוזוקי מ.ר. 79-418-28.

נתבע 1 הינו הבעלים והנהג ברכב מסוג סיאט מ.ר. 64-325-76.

נתבע 2 הינו הבעלים של רכב מסוג סיטרואן מ.ר. 64-325-76.

נתבעת 3 היא המבטחת של רכב נתבע 2.

3.בגין התאונה נשוא הליך זה, התנהלה תובענה נוספת בתא"מ 23537-08-13, בה הוגשו תביעה ותביעה שכנגד. (להלן: "התובענה הראשונה"). בתובענה הראשונה, נתבעים 2-3 היו התובעים והנתבעים שכנגד ונתבע 1 היה הנתבע והתובע שכנגד. התובעת בתובענה השנייה לא הייתה צד לתובענה השנייה.

4.בתובענה הראשונה ניתן פסק דין סופי ביום 24.03.14, בו הוכרעה אחריות שניים מנהגי הרכב המעורבים בתאונה, באופן שעל נתבע 1 אשר נהג ברכב הסיאט, הוטלה אחריות בשיעור 90% ועל הנהגת ברכב הסיטרואן הוטלה אחריות בשיעור 10%.

5.בדיון מיום 06.04.14 בתובענה השנייה, הודיעו ב"כ הצדדים כי מוסכם על הצדדים כי על בעל רכב הסוזוקי, המבוטח על ידי התובעת, לא מוטלת כל אחריות לתאונה.

6.ב"כ נתבע 1 טען כי על בית המשפט בתובענה השנייה להכריע במחלוקת שבין נתבע 1 לבין נתבעים 2-3 בשאלת האחריות לתאונה וכי בהתאם להכרעה זו של בית המשפט, ישלמו הנתבעים או מי מהם את נזקי התובעת. ב"כ נתבעים 2-3 טענה כי אין מקום לבירור התובענה מחדש או להכרעה מחדש במחלוקת שבין הנתבעים משום שזו כבר הוכרעה בתובענה הראשונה ופסק הדין שניתן בה הקים מעשה בית דין.

7.העיון בכתבי הטענות ופסק הדין אשר ניתן בתובענה הראשונה, מעלה כי הפלוגתא העולה בתובענה השנייה זהה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, לפלוגתא אשר נדונה בתובענה הראשונה, היא סוגיית אחריות הנהגים ברכבי הנתבעים לאירוע התאונה. במסגרת התובענה הראשונה התקיימה התדיינות בין הצדדים, הם נתבע 1 ונתבעים 2-3, באותה הפלוגתא, כך שלנתבע 1 היה יומו בבית המשפט. בנוסף לאמור, התובענה הראשונה הסתיימה בהכרעה מפורשת של בית המשפט באותה הפלוגתא בקביעת ממצאים פוזיטיביים. כמו כן, ההכרעה בתובענה הראשונה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בה. בהתקיים תנאים אלה, נוצר השתק פלוגתא המונע התדיינות נוספת בין בעלי הדין בפלוגתא, הם נתבע 1 ונתבעים 2-3, בתובענה השנייה, שכן הפלוגתא שביניהם כבר נדונה בתובענה הראשונה והוכרעה על ידי בית המשפט בפסק דין סופי. (נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות-אוניברסיטת תל אביב, 1991, עמ' 187).

8.ב"כ נתבע 1 טען כי אין תחולה לטענת מעשה בית דין או השתק פלוגתא משום שפסק הדין אינו חלוט ומשום שבכוונת נתבע 1 להגיש ערעור על פסק הדין אשר ניתן בתובענה הראשונה. לא ניתן לקבל את הטענה. פסק הדין וההכרעה שניתנו בתובענה הראשונה מחייבים את הצדדים לאותו פסק דין ובכלל זה את נתבע 1, ואין איש מהם רשאי להעלות טענה העומדת בסתירה לקביעה זו במסגרת התובענה השנייה, כל עוד לא בוטל פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה על ידי בית המשפט המוסמך לכך, בין על ידי בית משפט של ערעור ובין על ידי בית המשפט שנתנו. (ר ספרה הנ"ל של נ' זלצמן, עמ' 186-187). בהתאם, אין לברר פעם נוספת את אותה השאלה אשר לגביה כבר ניתנה הכרעה שיפוטית במסגרת פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, היא המחלוקת באחריות לתאונה שבין נתבע 1 לנתבעים 2-3, אלא אם כן יבוטל פסק הדין על ידי ערכאת הערעור.

9.אשר על האמור , התביעה מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובעת בהתאם לחלוקת האחריות אשר נקבעה בפסק הדין שניתן בתובענה הראשונה.

10.נתבע 1 ישלם לתובעת את הסך של 10,497₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלאה בפועל.

בנוסף ישלם נתבע 1 לתובעת 90% מאגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,850₪.

נתבעים 2-3 ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסך של 1,166₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלאה בפועל.

בנוסף ישלמו נתבעים 2-3 לתובעת, ביחד ולחוד, 10% מאגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 200₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ד, 12 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: